מחקרים מראים שפעילות גופנית משפיעה על התקדמות בלימודים אך הצלחה בלימודים אינה אומדן להצטיינות בספורט. מה בכל זאת כדאי לעשות כדי לעזור לילד למצוא את האיזון הנכון ולהצליח בתחומים שהוא אוהב?

מחקר שנערך לפני מספר שנים בהולנד עקב אחרי ילדים בבית הספר ששהו ושיחקו בחצר בעת ההפסקה. החוקרים בחנו את הילדים אשר מנצלים את ההפסקה למשחקים ופעילות גופנית לעומת אלו שבחרו להעביר את הזמן מול מסכי הסמארטפון. המדענים שאבו נתונים ממחקרים קודמים וביססו את המחקר על 12 אלף משתתפים בגילאי 6-18, ובחנו את הקשר בין פעילות גופנית להישגים לימודיים באמצעות ניסויים אקטיביים ותצפיות.

שכלול הנתונים הוליד ראיות חזקות וחד משמעיות המצביעות על קשר ישיר וחיובי בין עיסוק בפעילות גופנית ומשחקים, להתקדמות בלימודים של התלמידים. ממצאי המחקר תואמים ממצאי מחקרים רבים אשר הצביעו על ההשפעה המיטיבה של פעילות גופנית על רווחה נפשית, מצב רוח ואף הצלחה בעבודה.

סריקה מהירה של מאמרים מהשנים האחרונות בארץ ובחו"ל משקפת כי מרבית העיסוק בקשר בין הצלחה בלימודים והצלחה בספורט היא חד כיוונית: השפעת הספורט הינה על הלימודים ולא להפך.

נקודה חשובה לציון היא הפרעות למידה וקשיי קשב וריכוז. עיסוק בספורט (במיוחד זה המתאים ביותר לשיפור המצב פעילות אירובית בדופק גבוה יחסית, אימונים אנאירוביים מותאמים, עיתוי הפעילות הגופנית בסמוך ללימודים הריאליים וכדומה) יקל על ילדים הסובלים מליקויי קשב ברמות שונות. זאת לעומת אותם ילדים הסובלים מאותן הפרעות קשב ואינם עוסקים בפעילות גופנית כלל.

עידוד ילדים לעסוק בפעילות ספורטיבית הוא דבר חשוב. ישנם ילדים בעלי תכונות מתאימות וכישרון בספורט מסוים, אך בשל העובדה שלא התנסו בספורט איש אינו מודע לכך (כולל הם עצמם), ומכאן אפשרות להחמצה של ממש. חשוב לזכור, שלעיסוק בפעילות ספורטיבית חובבנית ומקצועית חשיבות והשפעה רבה על הילדים והמבוגרים בכל מעגלי החיים.